נזק תוצאתי בסיבוב נוסף 

פוליסות ביטוח רכב (רכוש) בישראל מוצאות על פי נוסח של פוליסה תקנית, שתנאיה הוכתבו בשנת 1986 על ידי משרד האוצר.

על פי תנאי הפוליסה התקנית, היא אינה מכסה "נזק תוצאתי".

בפרשת מוריאנו, בה נדונה סוגיית הכיסוי לנזקי ירידת ערך, טיפסה חברת הפניקס מבית המשפט לתביעות קטנות ועד לבית המשפט העליון. שם זכתה הפניקס לקבל, ישירות מפי הנשיא דאז, השופט מאיר שמגר, הסבר עם דוגמאות למושג נזק תוצאתי:


"כתוצאה מהתממשות הסיכון המבוטח עלול להיגרם נזק לנכס המבוטח. הנזק עשוי להיות בר-תיקון באמצעים פיזיים. הנזק עשוי להיות בר תיקון אך ורק על ידי אמצעים ממוניים. כל הנזקים הללו מכוסים באשר הם "נזק ישיר".

בשל הנזק הישיר עלולים להיגרם גם נוסף לכך שורה שלמה של נזקים עקיפים, תוצאתיים, שהם פועל יוצא מאירועה של התאונה. כגון, השבתת הנכס, העלולה להביא לאובדן הזדמנות עסקית. ההשבתה עלולה להיות כרוכה בהוצאות נוספות (כגון - נסיעה באמצעים תחבורה חליפיים). הפגיעה בנכס עלולה לפגוע ברגשות בעל הנכס או לגרום לו עוגמת נפש. הנזקים הנגזרים הללו אינם נהנים מכיסוי ביטוחי באשר הם נזקים תוצאתיים".

הסבר זה, כנראה לא הניח את דעתה של חברת הביטוח הפניקס. בימים אלה היא קיבלה הסבר נוסף.

רכבו של נפתלי שרם עבר תאונה.

הנזק היה קל, בחלקו הקדמי של הרכב. שרם לא מיהר לתקן את הנזק.

למחרת נסע שרם שוב ברכבו. לפתע חש בריח חריף מהמנוע והבחין שמד חום המנוע הגיע למקסימום.

שרם עצר את הרכב והעביר אותו על גבי גרר למוסך.

בבדיקות במוסך הסתבר, כי כתוצאה מהתאונה הקלה ביום הקודם, נשבר הפין המעגן את המצנן אל מרכב הרכב. כתוצאה מכך, המצנן נסדק, נוזל הקירור דלף והמנוע התחמם.

הנזק התגלה כבלתי הפיך וחייב את החלפת המנוע.

מבטחת הרכב, חברת הפניקס, סרבה לשלם לשרם את נזקי החלפת המנוע. הפניקס הסכימה להכיר בנזק הקל, בחלקו הקדמי של הרכב, בלבד.

לדידה של הפניקס, הנזק למנוע לא נגרם בתאונה. הנזק למנוע מאוחר לתאונה. הוא אירע יממה לאחר התאונה. הנזק למנוע, טענה הפניקס, הוא "נזק תוצאתי", שאינו מכוסה בפוליסה.

שרם פנה בתביעה נגד הפניקס לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

הפניקס השקיעה בהגנתה והגישה לבית המשפט חוות דעת של מומחה בשם יעקובי. על מומחה זה ביקשה הפניקס לבסס את טענתה כי מדובר בנזק תוצאתי.

חוות דעתו ועדותו של יעקובי, הובילו את השופט יחזקאל הראל, למסקנה ההפוכה דווקא. אין מדובר כאן בנזק תוצאתי.

בעדותו בבית המשפט, הודה יעקובי כי הנזק שנגרם, הוא מסוג הנזקים שהוא היה צופה כי יתרחשו כתוצאה מהתאונה הקלה שארעה לשרם.

באירוע תאונתי בו נגרם נזק קל לחלקו הקדמי של רכב, הודה המומחה, יכול ויינזק הפין המעגן את המצנן אל מרכב הרכב. כתוצאה מכך, בין מיד ובין זמן מה לאחר מכן, יישבר המצנן, נוזל הקירור ידלוף והמנוע יתחמם.

בכל מקרה, מחוות דעתו של יעקובי לומד השופט, כי אילמלא התאונה לא היה נשבר הפין ולא היו נשפכים נוזלי הקרור.

אין מדובר, אם כן, בנזק תוצאתי. נזק תוצאתי הוא נזק עקיף כדוגמת אובדן רווחים.

אילו היה שרם תובע אובדן הנאה, או הוצאות נסיעה, שנגרמו לו בגין הצורך בהחלפת המנוע, או אז היה מדובר בנזק תוצאתי. מה שאין כן לגבי הנזק של החלפת המנוע.

השופט מתייחס גם לטענה אחרת של הפניקס, כי הנזק למנוע נגרם עקב רשלנותו של שרם.

התחממות מנוע מעלה את מד חום המנוע, היא מלווה בעננה גדולה של אדים ובריחות חריפים. לטענת הפניקס, היה על שרם להבחין בתופעות אלה ולעצור מיד את רכבו. כך היה נמנע הנזק למנוע.

אכן, מסכים השופט הראל, סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח, קובע כי "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים ...".

אולם נטל השכנוע בטענה זו, מדגיש השופט, מוטל על הפניקס. עליה לשכנע כי שרם יכול היה למנוע את הנזק.

מן הראיות שהובאו עולה, כי ממועד שבירת הפין ועד קרות הנזק הבלתי הפיך למנוע, חולפות כשלוש עד ארבע דקות נסיעה. אכן, במהלכן עלה מד חום המנוע ובקעו ריחות חריפים מהמנוע. אולם שרם העיד כי "ברגע שהרחתי את הריח עצרתי את האוטו ומד החום היה במקסימום ואז הזמנתי את הגרר וגררתי את הרכב למוסך".

המסקנה, קובע השופט, הפניקס לא הוכיחה כי שרם התרשל במניעת הנזק.

הפניקס חוייבה איפוא במל